באחד הימים בנסיעה לפרגוואי, אריאל, הבת הגדולה שלי, זרקה לי איזה מילה על הבטן שלי שהתחילה קצת לגדול. 'אמא, יש לך שם בן שיהיה חבר של רום', היא אמרה לי. בחיי שלא היה לי מושג מאיפה זה הגיע, אז הרגעתי אותה ואמרתי לה שזה ממש לא בכיוון. וככה, כמה ימים אחרי, שוב דאגה לדבר על הבטן שלי ועל האח שמתחיל לגדול שם. לא ייחסתי לזה אפילו חשיבות, אמרתי נלך לבדיקות כשנחזור לארץ, סתם נפיחות בבטן. בכלל לא ייחסתי חשיבות, כי אחרי שתי לידות, לא משנה כמה אני אנסה – הבטן כבר לא יורדת. וכשהבטן לא יורדת, קל להתפתות ולאכול. אז אני אוכלת. במהלך הנסיעה, במשך חודש שלם, בכלל הרשיתי לעצמי להתפזר – הבירה והיין הפכו להיות חברים טובים, שלא נדבר