054-7869401
החלטה. חרטה. דרך

החלטה. חרטה. דרך

הכול התחיל מישיבה במשרד, בעוד יום עבודה. הרבה זמן התבשל אצלי הרעיון להיות צלמת, להפוך את

התחביב למקצוע.

 

עם השנים התנסיתי, שיחקתי עם מצלמות שונות, לקחתי קורס והתחלתי לצלם כתחביב ולהשתתף בהפקות מזדמנות בתור 'זאת שאוהבת לצלם וטובה בזה'.

 

בבוקר יום שמשי בחורף שלפני 3 שנים, בקפה של שעות הבוקר המאוחרות, בין מייל לשיחת טלפון, אחת הבנות במשרד סיפרה שהיא הופכת את האהבה שלה למתוקים למקצוע. היא בדיוק מחפשת צלמת, ככה סיפרה, שתצלם את אחד משולחנות המתוקים שהיא הפיקה. כששמעתי שהיא צועדת אל עבר דרך עצמאית בתחום שהיא כל כך אוהבת – אפייה – זה התחיל לכרסם גם בי. בדיוק באותו זמן, כמה שבועות אחרי שחזרתי מחופשת הלידה עם הבת הראשונה שלי, אריאל, נפלה בחלקי הזכות לדעת מה זה אומר להיות אמא, ואז הגיעה ההבנה – שמשהו באיך שאני חייה את חיי, כבר לא כל כך מסתדר לי.

 

אחד הדברים שכן היו ברורים לי, הוא האהבה לעבוד מול אנשים. גם הידיעה שאני חייבת לשלב את זה עם אהבתי לילדים, שהלכה והתעצמה ככל שאריאל הלכה וגדלה הכריעה כאן, וככה, לאט לאט, התחילה לקונן בי ההבנה שאני צריכה לעשות משהו אחר ולהתפתח לכיוונים נוספים.

 

יום אחרי אותה שיחה החלטתי שזהו זה. אחרי שנים שאני מטפחת תחביב, מתנסה, הולכת לקורסים – אני הופכת להיות צלמת על אמת. מיד התחלתי לבדוק מחירים לחצובות, רקעים ותאורה. התעניינתי בקורסים נוספים כדי לקבל כלים חדשים, קניתי אביזרים חדשים – כשכולם סביבי אמרו לי 'דבורי, כל הכבוד על האומץ' ובפנים פחדתי מהלא נודע, מהדרך החדשה.

 

הדרך לא הייתה פשוטה. בתור התחלה הייתי שכירה עם תחביב, הפכתי לשכירה-עצמאית, עד שלבסוף החלטתי, בנקודה משמעותית בחיים – שהגיע הזמן להתפנות אך ורק לצילום. בחרתי לשים דגש על צילומי משפחה, הריון, תינוקות וילדים והמשכתי גם לצילומי תדמית והשתתפות בהפקות שונות. מה אני אגיד? אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי – ליצור עוד בייבי שהוא שלי, מעבר ל-3 שכבר יצרתי; אריאל, רום ומיכאלה.

 

לאט לאט הסטודיו שלי התחיל לקבל צורה ואופי, נחשפתי למגוון רחב של נשים וילדים, צילמתי משפחות, תינוקות, נשים בהריון, המשכתי להפקות שונות – כשהקו המנחה הוא כמובן עולם התינוקות והאמהות. לאורך כל הדרך, היה לי ברור שהסטודיו שלי הולך להיות משפחתי וחם, הצילומים יהיו באווירה נינוחה, רגועה ושלווה, כדי שכל מצולמת תרגיש הכי בנוח – מולי ומול עצמה, וזה ממשיך להוביל אותי עד היום.

 

ומה עם צילומי ההריון שלי? לא פעם המצולמות שואלות אותי אם התחלתי לצלם נשים בהריון בגלל חווית הצילום שאני חוויתי – אז תנו לי לגלות, אם ההחלטה להיות צלמת הריון היתה בין הגדולות שקיבלתי, החרטה הגדולה ביותר שחוויתי – היא דווקא שאין לי שום מזכרת מתקופת ההריון, ולכן, אני חושבת שכל אחת צריכה לנצור את הרגעים המדהימים האלה באלבום מיוחד.

 

אני מזמינה אותך לסשן צילומי הריון באווירה נעימה ונינוחה אצלי, כדי שתישאר מזכרת מתוקה מתקופה שלא תחזור.

 

3>

 

רוצים לדבר איתי?

Call Now Button
WhatsApp chat
דילוג לתוכן